פסק-דין בתיק עת"מ 18333-06-11

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה כנגד החלטת המשיבים מיום 3.5.11, אשר דחתה את בקשת העותרת להסדיר מעמדה בישראל על פי נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים (להלן: "נוהל חיים משותפים").

העותרת, רווקה ואזרחית מולדובה, נכנסה לישראל ביום 16.9.04 באשרת עבודה (ב/1) בתחום הסיעוד ועבדה אצל מספר משפחות בתחום הסיעוד עד שנת 2010. העותרים טוענים כי הכירו בינואר 2010 והם הינם בני זוג המנהלים חיים משותפים מזה שנה וחצי, חולקים דירה משותפת ומנהלים משק בית משותף. נטען כי בתאריך 19.8.10 ניצלה העותרת אינטר-ויזה שקיבלה למטרת ביקור משפחתה במולדובה, אך עם חזרתה לארץ בתאריך 16.9.10 גילתה כי ויזת העבודה שלה בוטלה על ידי מעבידה. העותרת הגישה עתירה מנהלית לביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א (עת"מ 11 - 01 - 20807) להסדרת מעמדה, אך מאחר שחפצה להסדיר מעמדה בהקדם טרם מועד הדיון שנקבע, ביקשה למחוק את עתירתה ולאור תגובת המשיבים, אשר ביקשו לדחות את העתירה, העתירה נדחתה.

העותרים פנו בתאריך 3.5.11 למשיבים על מנת להסדיר את מעמדה של העותרת כבת זוגו של העותר. לטענתם, קיבלו באותו מעמד החלטה, לפיה על העותרת לעזוב את הארץ מיידית, זאת ללא חקירת טענותיהם לזוגיות. נטען כי מדובר בהחלטה לקונית ובלתי מנומקת, תוך התעלמות מיחסי העותרים ואי מתן אפשרות לעותרים להציג מסמכים המעידים על הקשר ביניהם. נטען כי היה על המשיבים להחליט אם להרחיק את העותרת מהארץ רק לאחר בדיקה פרטנית ומעמיקה של טיב הקשר. העותרים טענו כי המשיבים לא פעלו בהתאם לנוהל ואף כי נציגת המשיב 2 נתנה את ההחלטה בחוסר סמכות שכן היה עליה להעביר את הבקשה למטה המשיב 2.

המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה מהטעם שלא נפל כל פגם בהחלטה. כן נטען כי דין העתירה להדחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ואי גילוי עובדות. נטען כי בעת פיטוריה מעבודתה ביום 17.10.10 מיצתה העותרת את תקופת ההעסקה המקסימאלית המותרת ולאחר פיטוריה כלל לא פנתה אל המשיב בניסיון להסדיר מעמדה. בחודש ינואר 2011 הגישה העותרת עתירה ובקשה לצו ביניים לבית המשפט לעניינים מנהליים בת"א, בה ביקשה שיותר לה לשהות בארץ עד לאחר מתן עדות מוקדמת בתביעה שהגישה נגד מעסיקתה בבית הדין לעבודה. המשיבים טוענים כי בעתירה זו ציינה העותרת כי לא פנתה להסדיר מעמדה לאחר פיטוריה "מאחר וידעה כי באם תפנה למשרד הפנים פנייתה לא תתקבל". עוד נטען כי בהמשך ציינה העותרת כי ניסתה להגיש בקשה לנציגי האו"ם להכרה במעמד פליטה לשם הארכת אשרתה. נטען כי העותרת לא ציינה בעתירה זו דבר וחצי דבר אודות העותר או כל בן זוג אחר. כן נטען כי מדובר בהתנהלות בחוסר ניקיון כפיים והסתרת עובדות מביהמ"ש בעתירה הנוכחית.

עוד טוענים המשיבים כי בהמשך הגישה העותרת בקשה למחיקת העתירה הראשונה והמשיב התנגד למחיקה ודרש דחייתה. בהתאם, דחה ביהמ"ש ביום 6.4.11 את העתירה. משמעות דחיית העתירה הראשונה הינה שעל העותרת לצאת לאלתר מהארץ. ביום 3.5.11 הגישו העותרים בקשה למתן מעמד לעותרת מכוח יחסי זוגיות שהחלו, לטענתם, בינואר 2010. בקשתם נדחתה במקום, לאור פסק הדין ונסיבות העתירה הראשונה. עם זאת, הובא לידיעתם כי יש באפשרותם להגיש בקשה מסודרת לאחר שהעותרת תצא מהארץ. עוד נטען כי ביום 8.9.11 נתקבלה תשובה מיחידת עוז צפון לפיה העותרת לא אותרה בכתובת שנמסרה בנאות גולף קיסריה.

המשיבים טוענים כי נוהל חיים משותפים קובע כי בכפוף להוכחת קשר אמיתי וחיים משותפים של בני הזוג יוענק לבן הזוג הזר מעמד בהתאם להליך המדורג. על מנת שתיבחן בקשת בני זוג עליהם להגיש בקשה מסודרת ולצרף מסמכים נדרשים. נטען כי בקשתם של העותרים לקבלת מעמד על בסיס קשר זוגי נחזית, על פניה, כבקשה פיקטיבית וזאת לאחר שהעותרת ניסתה בכל ערוץ אפשרי להסדיר את מעמדה ומאמציה עלו בתוהו. על כן, הדרישה כי העותרת תקדים ותצא מישראל מבלי לבחון את הבקשה לגופה הינה סבירה ותואמת את ההלכה שנקבעה על ידי ביהמ"ש העליון.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש להחזיר את עניינם של העותרים לבחינה מחודשת ופרטנית על ידי המשיבים, אשר ישמעו את טיעוני העותרים, יערכו להם שימוע ויקבלו מהם את כל המסמכים הרלוונטיים לבקשתם בטרם מתן החלטה בעניין התניית הבקשה לקבלת מעמד מכוח נוהל חיים משותפים ביציאתה של העותרת מן הארץ. אפרט להלן.

בעע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן, פ"ד ס"א(1) 211 (2006) נפסק כי " מי שאיננו אזרח ישראלי ואף איננו עולה, כמשמעותו של הביטוי בחוק השבות, תש"י-1950, יהיו כניסתו לישראל וישיבתו בה על פי אשרה ורשיון ישיבה לפי הוראות חוק הכניסה לישראל (סעיף 1 לחוק). על פי החוק מוקנית הסמכות למתן אשרות ורשיונות ישיבה לשר הפנים. הלכה היא כי לשר הפנים נתון שיקול דעת רחב בהפעלת סמכויותיו על פי חוק הכניסה לישראל (בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (להלן: פרשת קנדל); בג"ץ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293; עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם) בפס' 9 (להלן: פרשת חמדאן); עע"ם 9018/04 מונא נ' משרד הפנים (טרם פורסם)). זאת, בהתאם לעקרון הריבונות מכוחו יש למדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים להיכנס לתחומה או להרחיקם כאשר אינם רצויים עוד (בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113, 117; פרשת קנדל הנ"ל, בע' 520; בג"ץ 1031/93 פסרו (גולדשטיין) נ' שר הפנים, פ"ד מט(4) 661, 705; בג"ץ 4370/01 לפקה נ' שר הפנים, פ"ד נז(4) 920, 930 (להלן: פרשת לפקה))".

עם זאת, כבר נקבע בפסיקה כי שיקול דעתו של שר הפנים לעניין חוק הכניסה לישראל נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול הדעת של כל רשות מינהלית אחרת. ראו:

עע"ם 4614/05 הנ"ל;

פרשת קנדל הנ"ל.

שר הפנים מוסמך על פי חוק הכניסה לישראל אף להורות על הרחקתם מן הארץ של זרים הנמצאים בישראל בלי רישיון ישיבה ומדובר בסמכות רחבה ביותר, אשר גם היא נתונה לביקורתו של בית המשפט על פי כל עילות הביקורת הנוהגות במשפט המנהלי. ראו:

עע"ם 4614/05 הנ"ל;

בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נ"ג(2) 728 (1999).

במסגרת שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בהפעלת סמכויותיו מכוח חוק הכניסה לישראל, נקבעה מדיניות המאפשרת לזרים אשר הוכיחו כי הינם ידועים בציבור של אזרחים ישראלים להסדיר מעמדם בישראל מכוח יחסים אלה. מדיניות זו נקבעה במסגרת הנוהל העוסק בהסדרת מעמדם של בני זוג של ישראלים שאינם נשואים.  הנוהל קובע כי בכפוף להוכחת קשר אמיתי וחיים משותפים של בני הזוג, יוענק לבן הזוג הזר מעמד בהתאם להליך המדורג אותו עובר בן הזוג הנשוי לתושב ישראלי. כן נקבע בנוהל כי במידה והזר שוהה בארץ שלא כחוק, יש לבקשו לצאת מן הארץ ולאחר מכן יגיש בן הזוג הישראלי עבורו בקשה לאשרת כניסה. 

הנוהל שבנדון מעגן את נכונותה של המדינה לאפשר לאזרח זר לרכוש מעמד של תושב קבע בישראל מכוח היותו ידוע בציבור של אזרח ישראלי וזאת אף אם הינו שוהה בארץ שלא כדין. הרציונל שבבסיס מדיניות ראויה זו הינו ההכרה כי גם תא משפחתי שאינו מבוסס על קשר פורמאלי של נישואין ראוי להגנה ויש לאפשר לבני הזוג המרכיבים אותו לחיות יחדיו תוך המשך מגורים בארץ ובלבד שמדובר בקשר אמיתי, כן ומבוסס. מדיניות זו נותנת ביטוי למחויבותה של המדינה לזכות לחיי משפחה, הכוללת את זכותו של הפרט לבחור את בן זוגו ולהקים עימו משפחה. ראו:

עע"ם 4614/05 הנ"ל.